סיוע והדרכה בכתיבת עבודות סמינריון

מונה כניסות : 1732302



עבודת הגשה בספרות 

שאלה 1: 
ספרות מהי?

לספרות תפקיד חברתי, חלוצי וציוני. ואולם בעיתוני השמאל ובכתבי העת שלו נוסף לה גם התפקיד המהפכני סוציאליסטי. בתוקף תפקידה זה הספרות נדרשת לחשוף את ה"כוחות החיוביים" הפועלים בתהליך ההיסטורי. בביטוי "כוחות חיוביים" הכוונה לכוחות הסוללים את הדרך אל לשלטון הפרולטריון. על הספרות לעודד פעילות חיובית ולשלול את הייאוש ואת הפאסיביות (מעוז, 2010).

1.       הגישה הפורמליסטית

הפורמליסטים הרוסים היו קבוצה של חוקרי ספרות שפעלו ברוסיה בשנים 1915-1930 (התואר פורמליסטים היה במקור כינוי "גנאי", שטבעו מתנגדיה של האסכולה). התפיסות הפורמליסטיות התפתחו מתוך פעילותם של שתי קבוצות: "המכון לחקר הלשון הפואטית", "אופריאז" בפטרבורג, והחוג הבלשני של מוסקבה (הידוע מבין אנשי מוסקבה הוא התאורטיקן- בלשן רומאן יאקובסון) . הדוקטרינה הפורמליסטית  צמחה בראש ובראשונה כקריאת תיגר על גישות רווחות לחקר הספרות ברוסיה ובאירופה בכלל, והדחף המהפכני של הקבוצה הוא הסיבה לניסוחים הקיצוניים, השנויים במחלוקת שבמניפסטים המוקדמים. האסכולה הפורמלית צמחה כריאקציה לגישה שרווחה במחקר הספרות במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, הפורמליסטים ביקרו גישה זו וטענו שהיא חובבנית, לא שיטתית ולא מחקרית. נקודת המוצא בגישה הפורמליסטית הייתה שמה שמבחין את הספרות מביטויים אנושיים אחרים אינו קשור לתכניה אלא לשימוש המיוחד שהיא עושה במדיום הלשוני, שבו נעוצים מעמדה האוטונומי והאוטונומיה של הדיסציפלינה החוקרת אותה. בלי הרף לאחור, או קופץ קדימה לתוך הסיפור העיקרי, שאותו לא בנקל ימצא הקורא, כל הזמן חודרים לתוך הרצף עשרות עמודים גדושים בהרהורים משונים על השפעתו של חוטם, או של שם. הכל בספר מוסט, כל המקומות מוחלפים. ההקדשה מופיעה אחרי שני הפרקים הראשונים. במקום בלתי רגיל מוצבת ההקדמה. גולת הכותרת של שינוי מקום היא ש"בטריסטראם שנדי" שם פרקים אפילו באים בשינוי הסדר. ניתן לראות שהתחבולות ששקולבסקי מעדיף כאומנותיות במיוחד נוגעות להפרות מרחיקות לכת של כללי היסוד להגשת טקסט כתוב, לא זו בלבד שהאירועים מופיעים באי סדר בולט, אפילו הפרקים אינם מופיעים כסדרם (ההקדמה לרומן הנ"ל מופיעה בפרק עשרים). ההבחנה בין חומרים לתחבולות משקפת גם את גישתם של הפורמליסטים למעשה היצירה, במובנים מסוימים הם רואים בה עשייה "טכנית", המציינת לכללים ולשיטות, לעומת התפיסה הפסיכולוגיסטית ששלטה בגישה לספרות מאז הרומנטיקה, הרואה ביצירה ביטוי למתחולל בנפשו של האמן.

2.       גישת הסטרוקטורליזם

הסטרוקטורליזם היא תנועה אינטלקטואלית שהתגבשה בצרפת בשנות החמישים, והשפיעה השפעה נרחבת על החשיבה בכל תחומי התרבות. שורשי הסטרוקטורליזם נעוצים כבר בשנות העשרים. רומאן יאקובסון, שהיה תיאורטיקן מרכזי באסכולת הפורמליזם הרוסי וייסד את "אסכולת פראג" הצ'כית, קרא לאנשיה "סטרוקטורליסטיים" ובכך ציים את המגמה החדשה של האסכולה ביחס לפורמליסטים. ברצף של התפתחות האסכולות בתורת הספרות המודרנית, הסטרוקטורליזם מהווה צומת רבת משמעות, מצד אחד, זהו השלב שבו "איבדה" הספרות את מעמדה כתחום אוטונומי והחלה להיתפס מההיבטים המשותפים לה עם מבעים לא ספרותיים ועם תחומי התרבות בכלל, אך מצד אחר, הגישה לספרות עודנה אובייקטיבית ומדעית, הסטרוקטורליזם עדיין חדור באמונה שניתן לפענח ולנסח עקרונות יציבים וסדרים שיטתיים בתחומים השונים שבהם עסק. בשלב מסוים בהתפתחות  הסטרוקטורליזם (באמצע שנות השישים), התפתחה בתוכו ביקורת על האמונה ביציבותם של עקרונות כאלה, וספק בדבר כוחו של ההיגיון  למצוא סדרים שיטתיים, שלמים ולכידים בלשון או בעולם. המושא של הפעילות הסטרוקטורליסטית אינו היצירה הספרותית עצמה, הדבר שאותו היא חוקרת הוא מאפייניו של אותו מבע מסוים שהוא המבע הספרותי. כל יצירה נתפסת אפוא כגילוי של מבנה מופשט כללי הרבה יותר, שהיצירה היא רק אחד ממימושיו האפשריים. במובן זה מדע הסטרוקטורליזם אינו עוסק בספרות הממשית, אלא בספרות האפשרית. במילים אחרות, הוא עוסק באותו מאפיין מופשט ומעניק לתופעה הספרותית את ייחודיותה הספרותיות. מטרתו של המחקר הסטרוקטורליסטי אינה לספק פרפרזה או תמצית מסודרת של היצירה הקונקרטית, אלא להציע תאוריה של המבנה ושל דרך התפקוד של המבע הספרותי. טודרוב עורך הבחנה בין "המבנה המופשט הכללי" של הספרות, לבין "מימושיו האפשריים" בין "המבנה של המבע הספרותי עצמו" לבין "הטקסט המסוים" המהווה דוגמה אפשרית למבנה זה. אלה הם, כמובן, המקבילים בספרות למושגי ה "langue" וה"parole" בלשון. בבחינת המערכת המופשטת הרחבה יותר בספרות, היא אמנם מושא המחקר העיקרי של הסטרוקטורליזם, אך הם עוסקים גם במערכות מצומצמות יותר, למשל, ז'אנר מסוים יכול להיבחן כפריט על רקע היחסים שבינו לבין מערכת ז'אנרים אחרים, יצירה מסוימת המשתייכת לז'אנר תיבחן כפריט ביחס למערכת החוקים והמוסכמות של הז'אנר, ו"פריט" יכול להיות גם רכיב מסוים ביצירה, עלילה, דמויות, נקודת תצפית, שייבחן על רקע מיקומו במבנה הכולל של היצירה, שהיא במקרה זה המערכת. הסטרוקטורליסטיים העמידו במרכז התעניינותם את הפעילות שקראו לה "פואטיקה" (הספרותיות היא מושאה של הפואטיקה). הפואטיקה היא חקר "הדקדוק הכללי" של הספרות – החוקים והעקרונות (ה- langue) המאפשרים את ייצורם ואת הבנתם של טקסטים (ה-parole). (הרציג, 2005)

 

שאלה 2

ניתוח השיר "בת יענה" – לפי הגישה הפורמליסטית

בת יענה, בת יענה, איפה הראש שלך נמצא?

בת יענה?

בחוץ נושבות רוחות כבדות,

הבית בסכנה.

עינייך הרואות - הן לא רואות,

בת יענה.

 

בת יענה, בת יענה, איפה הראש שלך נמצא?

בת יענה?

בחוץ שדות שרופים אין ספור,

את לא מבינה.

גם לך כבר אין מקום לנבור,

בת יענה.

 

בת יענה, קומי מתחי את צווארך!

זה הולך ומתדפק, זה מגיע אל סף דלתך!

בת יענה, הוציאי את הראש מתוך האדמה!

בת יענה!

 

בת יענה, בת יענה, איפה הראש שלך נמצא?

בת יענה?

גם אני טומנת ראש בחול,

רק לא לשאול.

בחוץ לא יתבהר - גם אם נסתתר,

בת יענה.

 

בת יענה, קומי מתחי את צווארך...

 

ואת תמיד אומרת - זו בחירה חופשית,

ואת הרי יודעת - זו בריחה כל כך טיפשית,

וככה את נוברת עמוק באדמה,

בלי לדעת כלום, כאילו כלום אף פעם לא קרה. (גלרון)

 

נושא השיר הוא זיוף והעמדת פנים- מטאפורה שמגיעה בדמותה של בת יענה המטמינה את ראשה בחול בכדי לחשוב שהכל רגוע ובסדר מסביב.

הדוברת בשיר משתמשת בסמלים כדי לתאר את מצבה- הסמל הראשון מצוי כבר בכותרת. היא חשה שהתנהגותה שלה היא כשל "בת יענה", היא טומנת את ראשה בחול ובורחת מהמציאות.  "בחוץ נושבות רוחות כבדות, הבית בסכנה" הדוברת בשיר מדגישה באמצעות תיאורים, גם תיאורי טבע את המציאות שלה. במרכז השיר ה"אני ". זהו "שיר אגוצנטרי"- נקודת הראות היא פרטית ואישית. הדוברת חשה במערכת היחסים שלה תחושה עזה של ניכור- עד שהיא מתגברת על החששות ומחליטה לעזוב את החיים המוגנים והבטוחים עם מחזרה. הנושא של השיר הוא יומיומי והוא מדבר על מערכת יחסים שהסתיימה. השיר מעלה שאלות כמו האם הצבע עושה את האדם או הטבע? מה חשוב לאדם בעידן המודרני – מימוש עצמו ולא כל כך אכפת לו מהחברה כמו בעולם הטרום מודרני ,בחברה הקלאסית. המשוררת משתמשת באוצר מילים הלקוח מכל שטחי החיים- עירוב תחומים. " כיסוי פרחוני של פלסטיק" הוא חומר המאפיין את החיים המודרניים. המשוררת כוללת בשיר שם של חברת תמרוקים מפורסמת " הלנה רובינשטיין" ומזכירה בעלי חיים , עונות השנה- סתוו, תריסים, מערכות יחסי אנוש – משפחה , מאהב/ מחזר. יש בשיר שימוש רב במילים המשמשות להסתרה ולכיסוי- שימוש באיפור כמסכה, תריסים בפנים שיוגפו ויסתירו אמת העיניים, "כיסוי פרחוני" " כיסוי נהדר", כמו כן יש צירוף מיוחד להגיף תריסים בפנים. השימוש במילים הוא ממשלב גבוה- שימוש בלשון סביל- התריסים יוגפו, שלום הבית נשמר וכן יש צירוף חבור- מרימה ראשה(הראש שלה), מביטה אל מחזרה(מחזר שלה)מגיע יומה(יום שלה).כל אלו תורמים לרעיון המובע בשיר. בשיר יש,  לא רק עירוב של תחומים, אלא גם עירוב של סגנונות. כך למשל יש שימוש במשפט כמו " פושט אני עייפה.." או " כיסוי של פלסטיק". ראוי לציין בשיר בולטים הרבה מאוד פעלים כגון" תן, יתקלף, נראית, מרמה, מוציא, מגיע, מבקשת, הולכת. ריבוי הפעלים מעיד על איפוק רגשות, דרך המעשים אנו מבינים מה חשה הדוברת ואיזה תהליך היא עוברת לפי משמעות הפעלים.

הדוברת בשיר קוראת קריאה כפולה לנמענים שלה בשיר – קודם מבקשת להוריד מסכות  , להפסיק להעמיד פנים, לנהוג בכנות בזוגיות ואילו הקריאה השנייה- להפסיק להיות מושפעים על ידי שטיפות מח ולאהוב את מי שאתה. היצירה גורמת לערעורים ומחשבות שונות על חיי האישים וכן אומר בנימה אישית שאמונתי היא, שכל אדם אחראי לגורלו ובאותה הנשימה העולם הוא במה ואנחנו שחקנים, מה שנראה לאחד טוב ורלוונטי יראה לאחר רע, יש אנשים החיים בצורה זו ולא טוב להם אך נח להם וזה מה שמנחה אותם בחייהם ולכן קשה לבקר את דעתו וגורלו של האחר מבלי לדעת את תוכנו הרגשי והסביבתי.

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

גלרון, נ'. (אין תאריך). בת יענה. אוחזר מתוך:

 https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=713&wrkid=16659

הרציג, ח'. (2005). תורת הספרות והתרבות - אסכולות בנות זמננו. האוניברסיטה הפתוחה.

מעוז, ע' מ'. (2010). עמוס עוז; א"ב יהושע- ההתחלות. האוניברסיטה הפתוחה.

 

 

  סיוע בכתיבת עבודות סמינריון  lספריית מידע l  האתר החדש 

2all בניית אתרים