סיוע בכתיבת עבודת הסמינריון 

מונה כניסות : 1733136


מחברת בנושא:  תיאוסופיה יהודית (תיאוסופיה ביהדות)

התיאוסופיה היהודית מתחלקת גם היא להשקפות שונות, ביניהן "דתיות" יותר או כאלה שמקורן בחקר אקדמי.

"ענף תאולוגי שמטרתו השגת ידע על ההוויה האלוהית, על מבניה השונים ועל היחסים בין המבנים השונים ועל היחסים בין המבנים האלוהיים השונים. תאוסופיה מערבת מערכת רעיונות פילוסופיים ומיסטיים. בבסיס הגישה טמונה השקפה הטוענת למציאות אבסולוטית של האל, ממנה ניתן ללמוד על הרוחניות המהותית בעולם כולו. מטרת התאוסופיה היא לנסח תאוריה כוללת ביחס לאדם, לעולם ולאלוהות. הקבלה למשל, היא תורה תאוסופית; מבנה תאוסופי המתאר את העצמויות האלוהיות ואת הקשרים ביניהם (בקבלת האר"י קיימים תיאורים רבים ומפורטים המתייחסים לספירות, לכלים, למבנה העולמות השונים ולשאר ישויות אלוהיות" (מתוך: אנציקלופדיה יהודית, דעת)

ראשוני המשכילים היהודיים במאה ה-18 לפניהם, וחוקרי תרבות ישראל במחצית הראשונה של מאה ה-19, לא ראו את הקבלה כמיסטיקה, וכהוכחה לכך- מונח לא נמצא בכתביהם של היסטוריונים יהודים משנים אלו. הקבלה, תוארה כפילוסופיה דתית. כריסטיאן גינצבורג, יהודי מומר וחוקר מקרא ידוע אשר חקר גם את הקבלה כינה את הקבלה כפילוסופיה דתית, וכתיאוסופיה (הוס, 2016).

לעומתם, בראשית המאה ה-19, החלו להתעניין בקבלה גרמנים רומנטיקנים אשר העריכו אותה רבות, והכיר אותה בעיקר כתוצאה ממקורות נוצריים שונים. הקבלה, תוארה על ידי תיאוסופים נוצריים לעיתים קרובות כמסורת מיסטית (הוס, 2016).

במשך השנים, מחקרים רבים אשר נכתבו בשלהי המאה ה-20, ובראשית המאה ה-21 דנו בתפיסות מיסטיות במקרא ובספרות חז"ל. בדיונים אלה, מופיעה עיתים קרובות התייחסות למחשבה היהודית הקדומה המתבטאת בכתבים השונים, כתיאוסופיה וכמיסטיקה יהודית. גרשם שלום, מחוקרי הקבלה הבולטים ביותר, אפיין אף הוא את הקבלה כתיאוסופיה וכאזוטוריקה (הוס, 2016). שלום, אגב, הכיר את כתביה של הלנה בלבצקי, אשר עסקו בין השאר בקבלה היהודית. שלום, תיאר את התיאוסופיה כפסיאודו- דת (עמ' 113), והאשים את בלבלצקי בסילוף הקבלה, ובעיוות שלה. למרות זאת, שלום גילה עניין במידה רבה בהתייחסות לקבלה ע ידי התיאוסופיה היהודית בתחילת המאה ה-20 (הוס, 2016)

אליאור (1992), הציעה בספרה "אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד" כי תנועת חב"ד, כחלק מהתנועת החסידות, גם מחזיקה בהשקפת חיים תיאוסופית. באופן כללי, ההיווצרות של תנועת החסידות לוותה בהתחדשות רוחנית והתעוררות כריזמטית של היהדות באירופה, ובעיקר במזרחה באותן השנים. על הנווצרות החסידות השפיעו רבות מגמות רעיוניות אשר מקורן, בין השאר, בספרות הקבלה. כך, המחשבה החסידית הייתה במידה רבה המשך לרעיונות המסורת הקבלית, והתפתחותה הרעיונית המגוונת היוותה חוליה ברצף ההיסטוריה של המחשבה המיסטית (אליאור, 1992, עמ' 22).

עם זאת, רבים מחידושיה של המחשבה החסידית עומדים בסתירה לתפיסות היסוד של המחשבה הקבלית. התנועה החסידית, השתמשה במסגרת המורשת הקבלית על כבסיס ללגיטימציה לחידוש המחשבה הדתית, ועיצוב סדרי עדיפויות רוחניים חדשים. שינוי זה, אשר ביקשה לעורר החסידות, נעשה מתוך הסתמכות על קדושת המסורת הקבלית, אולם לא ניתן לומר כי החסידות ממשיכה בצורה רציפה את מגמותיה של המשבה הקבלית, אלא מעמידה עולם רוחני חדש על סמך אוצר המונחים המסורתי שלה ומושגיה (אליאור, 1992).

הרקע התרבותי, וכן המינוח המסורתי, לא השפיעו על נסיון זה- חדש מיסטי וקונטמפלטיבי, אלא רק על דרך ביטויו. תמורה מעמיקה זו, הניבה יצירה חדשה אשר נדמה כי מסתתרת לעיתים בין לשון המושגים הקבלית הקודמת. על כן, הזיקה החסידית למקורות הקבליים איננה רציפות ושיתוף מושגי, אלא היא מורכבת יותר (אליאור, 1992).

השקפת העולם החסידית הינה למעשה שילוב בין חוויה מיסטית לעיבוד, פירוש והפנמה של מושגים קבליים לאור חוויה זו ( שעניינה הוא ראייה טרנספנטית מבעד לממשות המוחשית, ותודעת השגה בעולמות עליונים) (אליאור, 1992, עמ' 28).

ביסודה של התורה החסידית, נמצאת ההנחה כי החיות האלוהית שרויה בכל, והיא יסוד הקיום. הנחת נוכחות זו, וכן האמונה במציאות המתמדת של בחיות האלוהית בכ המימדים, הופכת להיות אמת- מידה להערכת מכלול הנסיון האנושי (אליאור, 1992).

המציאות הגשמית על פי השקפה זו, היא "לבוש" לאור האין סוף או כלי.השקפת העולם הנגזרת התפיזה זו היא כזו המסתכלת על ההוויה במשמעותכפולה- המציאות כמהות אלוהית, והמציאות כגילוי גשמי. ההנחה כי בשורש כל תופעה גשמית ורוחנית מצויה ייושת אלוהית, וכי קיימת אמת נסתרת מעבר להווינה הנגגלית, היא המצע למעשה, לעבודת השם החסידית (אליאור, 1992). ניתן לראות בהשקפה זו יסודות תיאולוגיים- תפיסתיים, שכן, התיאולוגיה בבסיסה עוסקת במציאות האבסולוטית של האל, ומהשקפה זו יוצאות כל עקרונותיה לש התיאוסופיה.

החסידות, הביאה עם חידושה הרוחני מידה רבה של הפנמה ספיריטואלית של חיי הדת ובנוסף, הנחות היסוד שלה הובילו למעין תחייה דתית לעניינו של הכלל. הנחת היסוד שלה, גורסת כי הואיל והאך שרוי בכל מקום שבו האדם חושב, כל מעשה, זמן או מקום עשויים לשמש נקודת מוצא עבור האדם להתבוננות בפנימיות האלוהית של המציאות (אליאור, 1992).

מגמה חדשה זו, ייחסה ערך של עבודת השם היהודית למעשה החולין. חידוש זה, התמקד בעבודה הגשמית וגרס כי מעשי חולין יכולים גם להחשב לעבודת השם, מכוחה של המחשבה המתלווה למעשים והכוונה הרצויה. עניין זה, הפך לאחד מסימני ההיכר של התנועה החסידית. מהשקפה זו נגזרת הרחבה ההיקף של עבודת השם היהודית לכל תחומי חיי האדם, אף הרחק מן המסורת המקובלת ופירושיה הקבליים. אמת המידה החדשה אשר נקבעה היא כזו אשר שמה דגש על כוונתו ותודעתו של האדם העושהנ את המעשה, ולא דווקא על המעשים עצמם (אליאור, 1992).

תנועת חב"ד (חכמה, בינה ודעת) נמנית עם הפלגים החשובים בעלי הייחוד וההשפעה בעולם החסידי כולו. התנועה נוסדה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי. עבודת השם החב"דית, מושתת על תיאולוגיה דיאלקטית אשר מייחסת לאלוהות שתי מגמות המתמקדים בתהליך הבריאה. תכלית עבודת השם היהודית- חסידית, על פי חב"ד, היא לבטל את היישות הנפרדת, הגשמית ולנעלותה לאחדות האלוהית הקדומה, ומן הצד השני, להמשיך את האלוהות ב"יש" הנפרד, ולסייע בהתפשטותה (אליאור, 1992).

שני הציוויים הללו הם ניגודים דיאלקטיים, כלומר, הציווי הראשון הוא ציווי ספירטואלי, אשר מבקש לשבור את מחיצות הזמן והמקום על מנת להגיע אל האחדות האלוהית, ואילו הציווי השני הוא לא ספירטואלי, שכן, הוא מבקש להשעג את האל בתוך הזמן והמקום, בגבולות התודעה והמציאות המוחשית (אליאור, 1992).

 

השקפת אורח החיים היהודי- חסידי

כפי שניתן להבין מכל האמור לעיל, התיאוסופיה כתפיסה כללית  איננה מאוגדת סביב תנועה אחת ועל כן קשה להתחקות אחר אורח חיים המייחד אותה .

עם זאת, מכיון שהתיאוסופיה היהודית מצויה לעיתים קרובות בהשקפה דתית כדוגמאת זו של החסידות, וחסידות חב"ד כאמור, ניתן להצביע על עקרונות מנחים לאורח חיים יהודי- חסידי, אשר משקף בין השאר את ההשקפה התיאוסופית.

בעיני החסידות, "דבקות" או "התבוננות" הן כינוי לעיון המתבונן בפער שבין המהות האלוהית, והגילוי הגשמי. מאמץ ההתבוננות, קרוי "ביטול היש" ו"התפשטות הגשמיות". על פי השקפה זו, קיים חיוב יומיומי של הארת הנסיון הגשמי, "העלאת ניצוצות" מאותה מהות אלוהית נסתרת (אליאור, 1992).

החסידות, מכנה את המאמצים הללו, הבאים לפכח את הנסיון החושי, "השלטת עיני השכל על עיני הבשר ". תכלית המאמצים היא הכרה בעובדה כי המציאות הנגלית לעין היא איננה "ממשית", והנוכחות האלוהית היא הממשות היחידה. יחסיות התודעה למציאות, היא ההכרה החסידית המרכזית אשר גרמה בעקיפין להערכה מחודשת של ההבחנות המקובלות בתחומי המחשבה הדתית (אליאור, 1992).

שינוי תודעתי זה, אשר הובילה החסידות, מחייב למעשה את האדם לחשוף את היסוד הממשי בכל עניין, ולהכיר באחדות המציאות אשר איננה נגלית לעין. אדם  הדוגל בהשקפה זו, מבטל במחשבתו את קיומם הנפרד של הדברים הקיימים במציאות, ונוקט עמדה של שוויון נפש כלפי ביטוין החיצוני של ההבחנות השונות הקיימות במציאות (אליאור, 1992).

תודעה דתית זו, מעמידה בראש מעייניה את קרבת האל עצמו ונוכחותו, הפכה לתכלית החיים הדתיים- חסידיים. בהמשך לכך, המאמצים להסרת המחיצות אשר מוהעות את ההכרה הזו, הביאו לגיבוש אתוס חסידי אשר מבוסס על הפקעת האדם מהוויתו הגשמית, לשם שינוי תודעתי המכשירה את הדרך למהפך מחשבתי שתכליתו, כאמור, השגת דבקות האל (אליאור, 1992).

על כן, ההתמודדות הרוחנית הזו מציבה את מחשבת האדם במוקד ההתמודדות הרוחנית, שכן, היא היסוד האינסופי אשר מזוהה עם ה"אחדות". המחשבה נתפפסת ככוח אלוהי אשר בכוחו לחדור לאמת הדברים מבעד לחיצוניות המטעה. תודעת האדם, אשר מפקיעה אותו מתחומי המציאות הנגלית לעיל והלא- ממשית באמת, נקבעו במרכז האתוס החסידי. המחשבה האינסופית, מקבילה במידה מסויימת לאינסופיות האלוהית. תפיסה זו, מאירה באור חדש את ייעודו של האדם ומשמעות יחסי הגומלין על העולמות העליונים (אליאור, 1992).

אלפסי (מתוך אנציקלופדיית דעת, של מכללת הרצוג) הציע כמה עקרונות כללים לחסידות, אשר משקפים בין השאר את אורח חייהם:

·         הבורא והבריאה: הבורא מצוי בבריאה כולה, ובכל יש רמז לאלוהות.

·         רע וטוב בעולם: אין רע גמור בעולם. מתוך תפיסתם ההרמונית-האחדותית של הבריאה בעיני החסידות, עולם שהוא "לבוש" למציאות האמיתית, הרוחנית, איננו יכול להית רע.

·         תפילה: מדובר באחד העקרונות המהפכניים של החסידות, אשר גרסה כי התפילה הינה מעשה עיקרי ומודגש, מכיוון שהיא יכולת אשר נמצאת בידיו של כל אחד- עשיר או עני, מקיים הרבה מצוות או פחות. התפילה הינה כלי עיקרי להתעלות, ובעזרתה יכול להגיע האדם להתבטלות הצרכים הרוחניים שלו, להציל את עצמו מידי רצונות, מחשבות וקליפות זרות.

·         תלמוד תורה: הלימוד היננו עניין חשוב, אך בשונה במידה מסויימת מההשקפה הליטאית- למדנית, החסידות שמה דגש על ה"נשמה" שבלימוד. החיסדות העדיפה לימוד המביא לידי מעשה, כמו ספרי מוסר או שולחן ערוך.

·         המקווה: ידוע הוא שהחסידות מעודדת את האדם היהודי לטבול במקווה, והכוונה היא גם לגברים ולא רק לנשים. המקווה על פי התפיסה החסידית, מטהר גם את הגוף, ובא במקם סיגופים וצומות.

·         ענווה: מדובר בהשקפת יסוד בתפיסה החסידית. הענווה נחשבת למפתח להרבה יכולות נפשיות, אל מול הגאווה אשר נחשבת לשורש של הרבה רעות נפשיות. הענווה "נרדפת" על ידי החסידות, וחשוב לציין כי מדובר בענווה פנימית, אשר כאמור, תואמת את הקטנות ואת ההשקפה המוגבלת של האדם המסתכל על המציאת הנגלית לעין.

·         עצבות ושמחה: העצב נחשב למניעה גדולה בעבודת השם החסידית. השמחה, לעומתו נחשבת לדרך להתעלות. הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, התנגד לפעולות שונות כגון סיגופים ותעניות אשר מביאים להפחתת השמחה. על כן, החסידות מעדדת את השמחה, ביטול העצבות ועבודת הבורא מתוך כך.

·         צדיק: השקפה נוספת, אשר בבחינת חידוש של החסידות. מדובר בהשקפה אשר מדגישה את הצדיק כבעל קשר מיוחד לבורא, ובעל "רוח הקודש". על כן, ניתן לראת בחסידויות שונות התאגדות סביב "אדמו"ר , הנחשב לצדיק המנחה את עדת החסידים. הצדיק אוהב את כל ישראל, ואינו רואה שום רע באדם.

לסיכום חלק זה, ניתן לראות כי השקפת העולם החסידית "חידשה" כמה עקרנות דתיים- יהודיים חשובים, בשימת הדגש על המציאות הנגלת לעין לעומת זו הממשית- רוחנית, על התפילה כמכשיר מרכזי לעבודת השם, על הלימוד לשם מעשה וכדומה. מבחינה זו, החסידות הינה השקפה יהודית- דתית אשר התיאולוגיה נמצאת בה לא כהשקפה עצמאית, אלא כחלק מהשקפה גדולה וכוללת יותר.

ביבליוגרפיה

 

אליאור, ר. (1992) אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית ש חב"ד. ירושלים: מוסד ביאליק.

 

אלפסי, י. החסידות- סקירה כללית. נלקח מאתר "דעת" במכללת הרצוג ללימודי יהדות ורוח, בתאריך ה-7 לפברואר, 2017 : http://www.daat.ac.il/daat/history/hasidut/skira-2.htm

 

הוס, ב. (2016) שאלת קיומה של מיסטיקה יהודית: הגנאולגיה של המיסטיקה היהודית והתיאולוגית של חקר הקבלה. תל אביב: מכון ון ליר, הקיבוץ המאוחד.

 

תיאוסופיה. נלקח מאתר "אנציקלופדיה יהודת דעת", בתאריך ה-7 לפברואר, 2017 : http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3472

 

 

 

2all בניית אתרים